בפעילותו הספרותית הענפה, זוקף ארד אצבע משולשת כלפי האתוס הרציני והמכובד לכאורה של "השירה העברית" לדורותיה, ומציע לה לרקוד לצלילי מנגינה אחרת, קלילה הרבה יותר

השירים במחזור זה, מציגים ניסיונות פואטיים מרתקים בכלים סמנטיים ידועים של צורה, חרוז ומשקל, בעזרתם שואף ויזן לשרטט את תפיסתו האסתטית והפילוסופית.

סגנונם האפל והמורבידי של השירים מצליח להתעלות מעל שירים אחרים בז'אנר ומתאפיין בכנות ואמת מרשימות, הבונות מחזור שירה מטריד ויוצא דופן בכנותו

בוירטואוזיות מרשימה ומקורית, בועט המשורר בשפה בה נברא העולם. מחזור הכולל 3 פואמות ושיר אחד, ישורון מגיח לראשונה וחושף בפני קהל השירה מחזור שירים מקורי וייחודי.

שירתה של גרוסמן מאופיינת בקול ברור ויחודי במפת השירה הצעירה, שמקורו בוודאי בהתמסרות המוחלטת של הכותבת ליצירתה.